בפרשת השבוע, אנו עדים לשלושה פסוקים סתומים ועמומים, אשר ממבט ראשון לא מובן מה תפקידם ברצף הסיפור. בדרכו של משה למצרים לשם עשית השליחות שהטיל עליו הקב"ה, מספר הכתוב כך: וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: (שמות ד, כד - כו). אף מקריאה ראשונית בלבד, עולות מן הפסוקים מספר שאלות: את מי מבקש ה' להמית ומדוע? למה נועדה מילת בנו של משה על-ידי ציפורה וברגליו של מי היא נוגעת? כן לא ברור מה פירוש המילים 'חתן דמים'? בשיעור, מציע ד"ר יושי פרג'ון פרשנות אפשרית לפסוקים אלו, המתבהרים נוכח עיון בצו ה' למשה לחזור לארץ מצרים, ולגאול את עם ישראל.
'סיפורי ראשית ' - עיונים בפרשת השבוע מפי ד"ר יושי פרג'ון - פרשת שמות
Негізгі бет 'סיפורי ראשית': פרשת שמות - בן פרעה, בן משה ובן ה' | ד"ר יושי פרג'ון
Пікірлер: 5